סיכום טיול לסיני
יום שני/ ה' כסלו
1:45 עומדים ליד הרכב, מנסים לדחוס במאמצים את כמויות המזוודות והתיקים, מצליחים להיכנס בשלום ומתחילים לנסוע. יאללה לסיני!!!
2:00 פוגשים את הרכבים ב'אנדרטה הלבנה', רכב נוסף מצטרף פתאום, והצפיפות פוחתת, עושים חילופי נוסעים וממשיכים בנסיעה.
6:00 אילת, בית כנסת ר' מאיר בעל הנס המפואר, נפגשים לתפילת שחרית בנץ, כולם נמצאים, יש מניין, מתפללים, מתקפלים חזרה לרכבים, ונוסעים לגבול.
7:00 מגיעים לגבול. מחנים את הרכב במגרש חניה כ- 200 מטר לפני הגבול, ומתחילים לפרוק מזוודות ותיקים, נסחבים למעבר הגבול הישראלי, קונים אגרות מעבר, מחליפים מט"ח (שער יקר מאד…) מצטלמים, עוברים, שומעים כל הזמן ברקע 'אזהרת מסע' מפחידה מ"המטה ללוחמה בטרור" ומחליפים מבטים לחוצים (…) חוצים את שטח ההפקר בין המדינות ופוגשים את השוטר הראשון שמדבר ערבית… מחליפים מילות ברכה ונכנסים לצד המצרי.
8:00 כולם עוברים במהירות, ממלאים טפסים, מחתימים דרכונים ומחכים, ומחכים… מתברר שאחד מחברי הקבוצה ניסה להעביר סכין גדולה בגבול, ולא נתנו לו… בצעד ישראלי ספונטני הוא הציע שוחד לשוטר… השוטר התעצבן ורצה לעצור אותו… מפה לשם חיכינו קרוב לשעה עד שהכל הסתדר… (לחזור עם הסכין אחורה, לחצות שוב את הגבול הישראלי, להשאיר מחוץ לשטח הצבאי של הגבול, לחזור שוב הכל בחזרה עם בידוק וכו')
9:30 יוצאים החוצה, אנחנו בסיני, פוגשים את אחמד המחויך עם ג'קט עור מחכה מחוץ למעבר הגבול, יש שם תחנת טנדרים ומוניות, מתחלקים ב-2 טנדרים (במקום אוטובוס תיירים מובטח) של אחמד (שכדי שלא נתבלבל בינו לבין אחמד המדריך הוחלט שקוראים לו איתיאל, הוא היה דומה לאיזה איתיאל… הוא שיתף עם זה פעולה יפה) ושל ג'ומעה, מקבלים בקבוקי מים ומיץ מנגו ו…יוצאים לטיול!
11:30 לאחר נסיעה ארוכה לאורך ים סוף, חושות שוממות, חופים מדהימים, מלונות ריקים… עצירה ראשונה, החבר'ה יוצאים לקנות קצת מזכרות ולחלץ עצמות. אחמד פוגש חבר שקנה עבורנו את הדגים ורשתות חדשות למנגל ליום הראשון והשני, הדגים הגיעו בהקפאה בתוך ארגז קלקר מבודד, הארגז הועמס וממשיכים בנסיעה.
13:30 מגיעים לדהב, נוסעים על החוף נסיעה משובשת עם הטנדרים, גמלים חולפים על פנינו כל הזמן, עשרות ג'יפי לנד קרוזר אימתניים חונים על קו המים ממש. מגיעים לבלו הול, מתישבים לכוס תה/קפה (כמובן…) במאהל בדואי. אוכלים ארוחת בוצר עד שאחמד מארגן הכל, ומתחילים לצעוד לעבר סירות הטורנדו שהמתינו לנו.
14:15 חולפים על פני אנדרטאות ומצבות לזכר צוללנים שצללו בבלו הול לתוך המערה הגדולה ולא הצליחו לחזור בשלום. ברר… מפחיד…
14:30 עולים על הסירות הפרימטיבות, אין מעבר מסודר, אין אפודות הצלה… זורמים…
מתחלקים לשני סירות ומתחילים לעוף על פני הגלים, תוך כדי התזת מים והתרטבות מלאה ממי הים המלוחים. יוסוף שמנהיג את הסירה מרגיע את המפוחדים שהדרך חזור תהיה רגועה יותר… נו… נו…
14:50 ראס אבו גלום, כמעט מנשקים את הקרקע כשמגיעים בשלום… הנוף מטריף, המים כחולים מידי, נוף פסטורלי. כמובן תה/ קפה במאהל, מי שרוצה יורד לשנרקל קצת במים הצלולים, וזוכה לראות מראות אדירים של שבירה בגובה כ-80 מ' סמוך לקו החוף (5 מ' מהחוף) ועשרות סוגי דגים ואלמוגים משגעים.
רובנו נשארים לנוח ולהתאושש קצת… ולהנות מפינת החמד השקטה והמיוחדת הזאת.
15:45 עולים על הסירות חזור,(יש עוד מה להספיק…) הלב דופק, אבל אין ברירה, אין דרך אחרת לצאת משם… יוסוף אכן צדק, הנסיעה עם כיוון הגלים מהירה ורגועה יותר (או נכון יותר- מפחידה פחות…)
16:00 יורדים מהסירות אל חוף מבטחים, מצטלמים, וחוזרים לטנדרים. נסיעה קצרה לכיוון העיר דהב.
16:30 נעצרים לתפילת מנחה במרכז העיר, אין פחד בכלל.
16:45 טרקטורונים. מתמקמים, לומדים הוראות הפעלה ובטיחות, מקבלים מתנה כאפיות משובצות להגנה מפני הרוח הצולפת. לא מזהים את עצמנו ככה…
מתחילים לנסוע, החוויה משכרת, רוח, חול, נופים אינסופיים של מדבר מצד אחד וים כחול בוהק מהצד השני, שהשמש מתחילה לשקוע לתוכו.
נעצרים לתמונות, בעורפנו חאלד נושף כל הזמן לשמור על השורה ישרה, משתדלים, באמת…
18:30 עולים על הטנדרים, אחמד מסביר לנו שכעת נוסעים למלון, בערך רבע שעה… הטנדר מתחיל לנסוע, מגיע לסוף הרחוב, מסתובב וחוזר אחורה. נעצר ליד הטרקטורונים, ומראה לנו את המלון שנמצא מעברו השני של הכביש… חה…
18:45 מלון Christina Beach פורקים מזוודות, איש צוות מציע עזרה בסחיבת התיקים והמזוודות, ממתינים בלובי לקבלת מפתחות ומתחלקים לחדרים. מלון בוטיק קטן ונחמד, כל הצוות סובב סביבנו (מלבדנו אין אף אחד במלון!!!) השף מתחנן להכין לנו אוכל, ולאחר הסברים ארוכים, והדלקת אש ע"י יהודי, הוא מכין פיתות מקמח ומים בלבד… גם משהו… אחמד בינתיים מתחיל לארגן לנו ארוחת ערב…
20:00 נפגשים לערבית וארוחת ערב במסעדת המלון על הים. יורדים להטביל את הרשתות החדשות ומכינים מנגל עם דגי מושט גדולים, סלט ערבי (…) קצוץ דק ומתובל, מקבלים שקית מזכרות עם מפה של סיני והאתרים שנבקר בהם, תפילת הדרך, בקבוק מים, קטשופ וכו'
21:30 יוצאים לסיור בשוק של דהב, השוק כמעט וריק, הרבה חנויות מזכרות, מסתובבים, מתמקחים, מקבלים עוד כמה מגנטים תמורת אותו דולר בודד וממשיכים.
אין שום תחושה של פחד או חוסר נעימות להסתובב בלילה בשוק, כולם בלבוש דתי גלוי, המוכרים רק מנסים להוכיח לנו את ידיעותיהם בעברית ולשכנע אותנו לחזור עם עוד חברים…
22:30 חוזרים למלון, לילה טוב!
יום שלישי/ ו' כסלו
7:30 תפילת שחרית על הים. "מה רבו מעשיך ה'!"
8:30 ארוחת בוקר ליד הבריכה הפתוחה. פיתות של השף שנורא רצה לעשות משהו… הרבה פירות וירקות טריים, כולל גויאבות ותותים… כולם מתארגנים ויוצאים.
9:45 מתחילים בנסיעה, מקבלים בתחנת המשטרה אישורים לכניסה לסנטה קתרינה והאזור ההררי, וג'יפ משטרתי שמלווה אותנו.
10:45 עוצרים באמצע שומקום, שני ג'יפי טיוטה מחכים לנו, עוברים לג'יפים ומתחילים בנסיעה פרועה לעין חודרא. בדרך נופים מדבריים אינסופיים, ולפתע מרחוק מתגלה לאט נווה מדבר ירוק, פאטה מורגנה???
11:15 יורדים מהג'יפים בעין חודרא, מתחילים ללכת לכיוון נביעת המעיין, עוצרים כמובן שוב לתה, קפה ומתקדמים. מטיילים באזור, מצטלמים (היו כאלו שפתחו סטודיו לצילום שם…) וחוזרים לג'יפים.
12:15 מתחילים בנסיעה חזור, מתונה יותר (עם כיוון הגלים?) פוגשים את הטנדרים שמחכים לנו.
13:00 מתחילים בנסיעה לכיוון סנטה קתרינה, הדרך הררית וקשה, אבל הנופים שווים.
14:30 מגיעים לכניסה להר, כמה חנויות של מזכרות, מקבלים כאפיות נגד הקור בהר, ופנסים שיעזרו לנו בירידה חזור אם יחשיך. מתאספים לתפילת מנחה, ומתחילים לצעוד לכיוון הגמלים עם דליל (מדריך) מקומי. הנשים תופסות טרמפ עם בדואי.
15:15 מגיעים למקום חניית הגמלים (אה, הריח…) כל אחד ואחת מקבלים גמל, מתחברים אליו, מטפסים וממריאים.
מתחילים לטפס במעלה ההר, לכיוון ג'בל מוסא, שמזוהה (לדעת חוקרים רבים) כהר סיני. שביל סלול, מלא מדרגות, עליה קשה והגמלים מטפסים לאאאט. הקור חודר לעצמות, הגובה למעלה מ 2000 מטר.
לכל גמל יש מדריך שמלווה אותו וממריץ אותו (בחוסר הצלחה) הדרך ארוכהההה, כל פעם ששואלים כמה נשאר, התשובה היא: 20 דקות… הדרך לקחה שעה וחצי בערך…
מגיעים כמעט לראש ההר, ויורדים מהגמלים. סוף סוף. (כמובן טיפ לכל אחד מהמדריכים…)
הנוף מרהיב, דמדומי שקיעה.
מי שעוד נשאר כוח במותניו, מטפס לפסגת ההר ממש, עוד חצי שעה טיפוס, אבל שווה. (כך לפחות הם אמרו…) למעלה הם מוצאים ארגזי ענק מלאים באבני הסנה המיתולוגיות, אוספים בכיסים כמה שאפשר. האחרים נשארים במאהל במקום לתה- קפה, ולהתחמם קצת (לא עם שמיכות, המחיר לשמיכה במקום 10 לירות…)
מתחילים לרדת חזור, רגלית. השמש מתחילה לשקוע והדרך הולכת ומחשיכה , מדליקים פנסים ויורדים בזהירות.
באמצע הדרך המדריך עוצר אותנו ואומר, חסר אחד. אנחנו נלחצים ומנסים לספור, (היו כמה שנשרו באמצע, לא מספיק אחזנו…) מרגיעים אותו שזה אחד שהלך מזמן, כשהיה אור. הוא אומר שהוא לא הגיע למטה. הצילו.
מגיעים קרוב למנזר סנטה קתרינה, אחמד מחכה לחוץ כולו, עם 'חולית הצלה' שהזעיק, ומסביר שהאמריקאי לא הגיע.
כדי שאשתו לא תדאג הוא הציע שנחכה ברחבת המנזר שהיא לא תראה שחוזרים בלעדיו, אנחנו מחכים ומתפללים, ופתאום אחד מחליט לקחת יוזמה, לוקח את הטלפון ומתקשר לנהג הטנדר, מבקש ממנו את אחד הבחורים שנשארו. הבחור בודק סביבו ואומר- כן, הוא בחנות מזכרות מאחורי… כבר הגיע לפני איזה שעה…
משחררים אנחת רווחה וממהרים למטה, אל הממתינים בטנדר כבר קרוב ל 4 שעות.
19:00 מגיעים לטנדר, לילה, חושך. עולים מהר ומתחילים בנסיעה לכיוון שארם א שייח', העיר הגדולה, המון ביקורות דרכונים בדרך ככל שמתקרבים, והשיא- בדיקה יסודית ומקיפה בכניסה לטיילת, כולל כלבים שמסתובבים ומרחרחים, אותנו ואת המזוודות.
22:00 מגיעים לשארם, עיר מערבית, מתקדמת, חנויות רבות, רחובות שוקקים (כבר שכחנו איך זה נראה…) חיי לילה פעילים. מתחילים להתחרבש ברחובות. אחמד מנסה לחסוך ולמצוא מלון זול יותר, ואנחנו תקועים בטנדר, רק רוצים כבר לצאת לחלץ עצמות. בסוף מוצאים מלון, SOLY MAR לא בטוחים שנשאר בו אבל פולשים ללובי ומקבלים את כוסות מיץ התפוזים בתודה. דווקא מלון יפה, חדרים גדולים ומיטות קצת יותר נוחות מאתמול…
יאללה, לישון.
2:00 בלילה, חלק חזרו מסיור בעיר, חלק ישנים, דפיקות בדלת, ומגש ארוחת הערב הגיע… דג מושט עסיסי על המנגל, סלט קצוץ היטב, וכוסות מיץ תפוזים קפוא ומוקצף, מממ…
יום רביעי/ ז' כסלו
7:30 טלפונים לחדרים, יקיצה ראשונה.
9:20 (!!!!!!!) כולם כבר ערים ומוכנים לתפילת שחרית. (המשכימים לאחר שחיית בוקר ארוכה בבריכה)
10:50 יוצאים!
11:00 מגיעים למעגן הספינות, ו… הפתעה! עולים לספינה ומתחילים להפליג לים הפתוח. לאחר נסיעה קצרה מורים לנו על גרם מדרגות צר ומזמינים אותנו לרדת למטה, שם מתגלה חדר גדול שקירותיו מזכוכית והוא שקוע בתוך המים. נוף מרהיב, אלמוגים ודגים בכל הצורות , הגדלים והצבעים. ויש אפילו הדרכה… (מלווה בתנועות ידיים וקולות מתאימים-תוכי, אריה וכו'- להדגמה…)
12:15 יורדים מהספינה-צוללת אל החוף, נחים קצת, קונים מזכרות, מיצים טריים, תה- קפה כמובן. וחוזרים לטנדרים.
13:00 יורדים דרומה לאזור של היאכטות, יש בידוק בטחוני בכניסה ונאסר עלינו לצלם (מה הם מחביאים שם???)
עולים ליאכטה, מתרשמים. יאכטה גדולה, 3 קומות, מטבח וסלון (אסורה הכניסה עם נעלים…) בקומה למעלה מרפסת מקורה על כל שטח הסיפון, ספסלים מרופדים ונוחים.
ההפלגה מתחילה, דבר ראשון- אוכל. ארוחת צהריים עשירה, לחם, פיתות, (שאריות של כולם ביחד) חביתות, ירקות טריים, עשרות ממרחים שכולם שלפו.
עולים למרפסת, נחים, נרדמים. הנשים יורדות לצלילה ושנירקול מהקומה למטה. הגברים מתפללים מנחה, אחר כך מתחלפים.
הזמן נמשך בנחת, האי טיראן נראה לפנינו, כולם מטיילים, נרגעים קצת מעומס החוויות, מצטלמים, מנשנשים ונהנים.
16:30 נפרדים מהמעגן, תמונה קבוצתית, ועולים לטנדרים. נסיעה ארוכה לפנינו.
19:30 פיירוז ביץ'–נואיבה -החוף של אחמד. הוא מסתובב גאה ונרגש… מכין ארוחת מלכים. דג בורי, צ'יפס (שלצערנו לא אכלנו) אורז מתובל, סלט ערבי קצוץ, מיץ תפוזים כמובן. כולם נחים ומתכוננים לערב הארוך שעוד מצפה לנו.
חלק מהבחורים מחליטים להישאר בחוף של אחמד ללילה נוסף, לנוח, ולחזור בבוקר.
20:30 נפרדים מאחמד, טיפ שמן, והנהגים יוצאים איתנו בדרך לגבול. להתראות סיני!
22:00 מגיעים לגבול, טיפ גם לנהגים והם חוזרים הביתה, נכנסים בצד המצרי, מחתימים דרכונים, בידוק זריז ויאללה הביתה!
"נודה לך ה'.. על שהוצאתנו מארץ מצרים"
רוצים להצטרף לפעם הבאה? שלחו מייל ל-10minyan10@gmail.com
נ.ב.
- הוחלט שלא לנקוב בשמות פרטיים לאורך הסיכום. לא בסיפורים ולא באמירת התודה.
אבל כאן המקום לומר תודה לכל מי שהשתתף/ה מתוך הקבוצה, לכל מי שניסה (והיו רבים כאלה) להשתתף, וכמובן – גם למי שהביא אנשים. בלעדי כל אחד ואחת, הטיול לא היה יוצא לפועל. תודה ! - סיכום זה הוא רק על קצה המזלג. זהו ניסיון לתמצת שלשה ימים, פלוס שני לילות, כפול מספר האנשים, והכל בכמה מילים. ברור שישנם עוד המון פרטים אישיים ושאינם שחסרים ושלא סוקרו. זאת משום שהסיכום מתיימר לעניין גם אנשים שלא השתתפו. שכאו"א יספר עוד לחבריו, באופן עצמאי.
- בקיצור – היה משהו מיוחד! להתראות בפעם הבאה (אולי ללא מעבר גבול, אם נזכה…)!
צריך לזכור בהזדמנות זו להודות לבורא עולם על כל הסיעתא דשמיא, בכל רגע ורגע!
להתראות!
yakovlifshitz@gmail.com
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.