רבינו פועל הישועות רבי יצחק גברא ב"ר יצחק מעגור, שהיה רבה הראשי של העיר סוואד בתימן עלה ארצה בעליית יהודי תימן, בתום מסע מפרך שארך ימים ארוכים התיישב במעברת עגור בסמוך לעיר בית שמש שראשוני תושביו היו עולי תימן ומשם הנהיג את עדתו.
בשנת התרכ"ה זרחה שמשו של הצדיק בכפר הקטן "אסוואד", צפונית מערבית לצנעא בירת תימן. רבי יצחק גברא נולד לאביו רבי יצחק, אביו היה קדוש וירא שמים, ב"אסוואד" התגוררו יותר מאלף שנה, מסורת ההנהגה והרבנות וראשות בתי הדין בקהילה עברה במשפחה שש עשרה דורות ברצף ורבינו יצחק היה הדור הטו"ב.
בנעוריו החל רבי יצחק ללמוד תורה אצל אביו וסבו שהיו גדולים בתורה הן בנגלה והן בחכמת הנסתר, יחד עם רבינו למד אחיו הקדוש רבי אברהם אשר כונה "ראש המדברים". האחים הקדושים רבי יצחק ורבי אברהם התייתמו מאביהם בגיל צעיר והיו קשורים האחד עם רעהו, מנהג קבוע היה להם כל לילה, או אז היו עולים לעליית הגג ולומדים לאור הלבנה. שם גם היו צופים בגרמי השמים ועוסקים בעניינים שבכבשונו של עולם.
רבי אברהם נפטר בדמי ימיו בשנת התש"ב ונטמן בתימן, לאחר פטירת האב והאח, נפל עול ההנהגה על רבי יצחק, שמעל הכול ראה את תפקידו להרביץ תורה לרבים ולהנחילה לדורות הבאים. בנוסף, שימש רבינו גם כמוהל והכניס מאות בבריתו של אברהם אבינו, כשבשעת המצווה היה משתמש בכוונות וייחודים שיתנו לנימול כוח רוחני עליון להישמר בקדושה וטהרה.
בקיאותו של רבינו נודעה בשערים, כוח שינונו וזכרונו היו להפליא – ששה סדרי משנה וחיבור משנה תורה להרמב"ם היו שגורים על לשונו. רבינו גם היה מסיים את ספר התהילים בכל שבוע כ"ו פעמים מלבד סדר לימודו, נודע במידותיו הנשגבות ובענוותנותו הבולטת, ומלבד עזרתו לעניים היה אוהב וגומל חסדים טובים בגופו.
לפי תלמידיו, רבי יצחק היה בקיא בלחשים שונים ובענייני קבלה מעשית אשר קיבל במסורת מחכמי תימן הקדמונים. וידוע היה כי כאשר הגיע אליו חולה היה אומר לו מאיזה חולי הוא סובל.
בשנת התש"ט זכה רבינו לעלות ארצה לחון, ולאחר מסע נדודים מפרך התיישב רבינו יחד עם בני קהילתו בכפר הערבי הנטוש עג'ור.
רבינו, יחד עם בניו רבי דוד ורבי יחיא, חיזקו את רוח העולים בדברי אמונה ובטחון והשתדלו ככל יכולתם לסייע ברוח ובגשם. הם דאגו לביצור חומות הדת והעמדת הדת על תילה. אחת המשימות הראשונות שלקח על עצמו רבי יצחק הייתה הקמתו של מקווה הטהרה ביישוב החדש, שקם לפי כל ההידורים. ותיקי העולים עוד זוכרים את דמותו של רבינו הישיש רכון על תלמודו בפתח ביתו, אשר היה צריף ישן ופניו כפני חמה.
לא עברו ימים רבים בעג'ור והנה המארי הישיש רבי יצחק חש בעצמו כי קרובה שעתו להיפטר מהעולם. היה זה בכ"א לחודש תמוז התש"י, אז ציווה רבינו את קרוביו בצוואתו: "רצוני להיקבר כאן בגבעה מול ביתי, פה אשב כי אוותיה", וכדברו הצביע אל תחת עץ החרוב הגדול ואמר "עוד תעזבו כאן והוא יהיה הסימן שלכם", כסימן שיקיימו את דבריו ולא יהרהרו אחריהם, הודיע רבינו כי ייקבר בערב שבת בן השמשות ובזמן קבורתו ירד גשם – למרות שזהו חודש תמוז. עוד הוסיף לזרזם לגמור הקבורה לפני שבת.
באותו מעמד הכין רבינו את רעייתו כי תשעים יום לאחר הסתלקותו תתבקש גם היא לישיבה של מעלה, ואכן כאשר אמר כך היה – בשעת ההלוויה ירד גשם זלעפות.
זמן קצר לאחר פטירתו עזבו עולי תימן את המושב שלא הכירו את הציון הקדוש סגולותיו הרבות והצדיק שנקבר שם.
זקני המושב מספרים כי במשך השנים נעשו ניסיונות רבים לעקור את הציון ממקומו ולהעתיק את הקבר אך כל ניסיון כזה נתקל בתקלה ניסית פעם אחר פעם, ניסיונות אלו נועדו לשם סלילת כביש או לשיפוץ האזור אך כל אדם שהעז להניף את ידו על הציון הקדוש נפגע בדרך זו או אחרת בצורה ניסית ופלאית.
במשך השנים ידעו כל יהודי עדת תימן את סגולות המקום והגיעו למקום לשפוך שיח על הציון הק'.
במצבה שהוקמה לאחר מכן, אף נחקק הכיתוב המפליא 'נודע כפועל ישועות בחייו ואף לאחר מכן', ובפרט בישועות בזיווגים ובפקידה בזרע של קיימא.
בשנים האחרונות, התפרסם דבר סגולתו של הציון, וכידוע מצדיקים, שיש מקומות מיוחדים שיש להם זמן מיוחד בהם מתגלה כוחם וסגולתם. וסיפורים רבים מתפרסמים לאחרונה ועוברים מפה לאוזן על ישועות שנפעלו ע"י תפילה במקום הזה למעלה מדרך הטבע.
ציונו נמצא במושב עג'ור (בפניה הראשונה ימינה וממשיכים עד לסוף הרחוב ושוב ימינה שם חונים) ובצד שמאל בין בתי השכנים נמצא ציונו של הצדיק מעג'ור.
כנסו להכיר!
להוספת פריטים לתוכניה, לחץ על הסמל: המופיע לצד העסק.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.