מר עוקבא היה מאמוראי בבל בדור השלישי לאמוראים. היה תלמידו של שמואל. שימש כאב בית דין בעיר כפרי. היה נותן צדקה בסתר, על מנת שלא לבייש את העניים. מסופר כי היה מניח כל יום בחשאי ארבעה דינרים בפתח ביתו של עני הגר בשכנותו, החליט העני לבדוק מיהו האדם המיטיב עימו. באותו יום התעכב מר עוקבא מעט בבית המדרש, והגיע באיחור, ואשתו באה עמו, יצא אחריהם אותו עני, ומשהבחינו בכך מר עוקבא ואשתו ברחו מפניו ונכנסו לתנור רותח, נכוו רגליו של מר עוקבא ולאשתו נעשה נס ולא נכוותה, חלשה דעתו. אמרה לו אשתו: אני נמצאת במשך כל היום בבית, וכשבאים עניים לבקש צדקה אני מגישה להם מאכלים מוכנים, להנאה מיידית, ולא כסף שעליהם לקנות בו אוכל, על כן נעשה לי הנס.