הפתעה בים התיכון – מלטה

מאת ברוך פדר

חזרתי השבוע מביקור קצר באי המפתיע – מלטה. במסגרת ההכנות לקראת הטיול המיועד לצאת בתאריך כ"ה תמוז (12-יולי), יצאנו לסיור הכנה באי כדי לוודא שלקוחות תור עולם יקבלו את השירות הטוב ביותר, גם במסגרת מערך הטיולים 'תור טיול'

שבוע שעבר סיפר לנו המדריך מאיר טבאל חלק מרשמיו מסיור ההכנה שהוא קיים בוילנא, ריגא, טאלין, קובנא פוניבז' ועוד. בשבועות הקרובים ימשיך טבאל לעדכן אותנו בסיפורים אישיים והיסטוריים נוספים.

הפעם, רציתי לשתף אתכם במה שחויתי בביקור הקצר באי המלטזי.

את האמת קצת לבחור ממה להתחיל, כי האי מפתיע מכל כיוון שתבחר. מיקומו בלב הים התיכון והיותו ראש גשר למעבר בין מיצרי גיברלטר למזרח התיכון ובין צפון אפריקה לאיטליה – היתה סיבה טובה מספיק כדי להיות מושפע מכל מיני תרבויות שפרסו חסותם על האי. תקופה מסויימת היו אלו הצלבנים, אחריה הכיבוש הערבי, אחריה הסולטנות הטורקית ואחריה כיבושה בידי נפוליאון ולאחר מכן היותה קולוניה בריטית במשך כמאתיים שנה.

עד היום התחושה ברחובותיה של מלטה היא כאילו לונדון נפלה לתוך אי בים התיכון. הנהיגה בצד שמאל של הכביש, האנגלית המושלמת של כל תושביה, אפילו שקעי החשמל הינם כמו באי הבריטי. כל אלו יחד עם חום וקבלת פנים לבבית ים תיכונית של התושבים המקומיים, יוצרים תחושה מאוד נוחה ונעימה לתייר המגיע למקום.

אם תבחרו ליהנות מיום בקרב הערים העתיקות וולטה, מדינה, תהנו משיטוט בתוך סמטאות צרות המושפעות ממאות שנים של תרבויות שונות. לדוגמא: העיר מדינה נבנתה ע"י הצלבנים ובוצרה על ידי הכיבוש הערבי והיא תוכננה להגנה ע"י חומות אבן אימתניות ושימוש ברחובות צרים המתעקלים כך שכל מקום ישר הוא לא יותר רחוק ממעוף החץ.

לעומת זאת העיר וולטה נבנתה בתקופה מאוחרת יותר ע"י מסדרי האבירים ותכנון הרחובות דומה יותר למה שאנו מכירים ממנהטן בני יורק. רחובות ישרים החוצים את העיר בצורת שתי וערב.

לא ניתן להתעלם מהמפרצים הטבעיים היפהפיים של האי מלטה. במשך מאות שנים היה זה מושא חלומותיהם של יורדי הים התיכון לעגון בתוך מפרץ טבעי המוגן היטב מרוחות וגלי הים. כיום האניות עדיין נהנות מתנאים משופרים אלו, אבל אנו נהנים מנופים מרהיבים שלא רואים כדוגמתם במקומות אחרים.

אם נבחר לצאת יום אחד לשייט סביב לאי, נוכל להקדיש חלק מהיום לביקור במערות תת קרקעיות שהכניסה אליהן היא אך ורק באמצעות סירת שייט מודרכת. הסיור הזה הינו אחד ממוקדי המשיכה המרכזיים באי הקטן והוא מהווה מקור גאווה לכל מלטזי, או בלשונם זה כמו קפרי (אי איטלקי פופולרי בקרב התיירים) אבל הוא שלנו.

וזה עוד מאפיין בולט בקרב העם המלטזי – הגאווה הלאומית. כמו אותם יורדי ים ותיקים וקשוחים המושפעים מעוצמת גלי הים אך לא נכנעים להם, כך המלטזים רואים את עצמם מושפעים מכל הסערות וההשפעות התרבותיות שעברו עליהם במשך מאות שנים – אך לא נכנעים להם. החוסן הלאומי הזה הביא את מלטה להיות בסיס קדמי של הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השניה, מול ההתפשטות הנאצית בצפון אפריקה.

באותן שנים היא שימשה כמן נושאת מטוסים ענקית במרכז הים התיכון.

על כך היא שילמה מחיר כבד, כאשר הנאצים שפכו עליה אש וגופרית, וקרוב ל7000 טון חומר נפץ הפכו חלקים נרחבים של האי לאיי חרבות. אך היא לא נכנעה.

תהליך השיקום היה אינטנסיבי וכיום כמעט לא ניתן לראות סימנים לחורבות אלו, וכמו אותו רב חובל שמתקן את מפרשי הספינה פעם אחר פעם וממשיך להפליג בלב ים, כך העם המלטזי שיקם את עצמו שוב בנה מדינה לתפארת, על אי קטן בלב הים התיכון.
וזה מה שקיבל את פנינו, מלטה – הפתעה בלב הים התיכון.

לאתר הבית של 'תור עולם' לחצו כאן