מהחניון מתחילים בהליכה לכיוון דרום-מערב. ולאחר כמה עשרות מטרים מחפשים אחר השביל המסומן בסימון שבילים אדום, הסמוך לסכר בטון ולעץ תות גדול.
חוברים לשביל זה ולאחר כמה עשרות מטרים נוספים מגיעים אל הנחל עצמו. ניתן להשתכשך בנחל כבר עתה, או לשמור את התענוג לסיום המסלול.
כך או כך ממשיכים עם השביל המסומן באדום אשר חולף על יד עצים נוספים המצלים על המסלול ושרידי מבנה עתיקים של טחנת קמח, שכל מה שנותר ממנו זה קיר אבן ואמת מים. אף כאן ניתן למצוא פינות טבילה ראויות ושקטות.
השביל מתעקל שמאלה (דרומה) ועובר בסבך של שיחי פטל קוצניים, שעל מנת לעבור אותם יש צורך לכופף את הראש ולהתפתל בינות לסבך הקוצני. (בימים חמים זה יכול להיות מתיש ועל כן ניתן לחזור לאחור, לחצות לגדה השנייה ולערוך את הטיול בכיוון ההפוך)
לאחר כמה עשרות מטרים מסתיימת ההליכה בתוך הסבך הקוצני. בהמשך הדרך פוגשים בטחנת קמח נוספת, חוצים את הנחל לגדה הנגדית וצועדים לצד שרידים של אמת מים.
לאחר כמה מאות מטרים מגיעים אל בית משאבות גדול ולצדו שלטי אזהרה. מאחוריו ישנה גבעה שמסתירה מאגר מים גדול ויפהפה, האסור לטבילה בגלל המשאבות הפועלות פה. המקום עטוף בשדות חקלאיים ובנוף חרישי שנראה כאילו נלקח מתוך ציור.
מכאן ישנם מספר דרכים להגיע חזרה לנקודת ההתחלה. אחת הדרכים המומלצות: צועדים במקביל לגדה הדרומית-מזרחית של הנחל. ולאחר מספר דקות מגיעים אל נקודת הטבילה של תחילת המסלול, זוהי הזדמנות מצוינת לפיקניק ולטבילה מרעננת.